הגוף שלכם נועד לעמוד בפני עוגת גבינה

מי היה מאמין שיבוא יום שבו אמליץ על ספר עזרה עצמית.

או אקרא אחד.

הרי ספרי ההדרכה למיניהם, נטולי העלילה ונטולי השמחה, הם השיעמום בהתגלמותו. הם התרופה לנדודי שינה. הם הספרים היחידים על המדפים שלי שנשארים נקיים ונראים כאילו לא קראו בהם. (לא קראו בהם.)

והנה קראתי אחד. אבל האמת היא שזה לא ממש נזקף לזכותי, כי את הספר הנ"ל – The Willpower Instinct, מאת קלי מקגוניגל – קראתי במסגרת העבודה. קיבלתי אותו לעריכת תרגום, ומתוקף תפקידי נאלצתי לקרוא כל מילה ומילה בקפידה. פעמיים!

נושא הספר הוא כוח הרצון – המהות המשונה והחמקמקה הזאת, שרבים מאיתנו התרגלו לשמוע בעיקר כסיסמה מעצבנת וריקה מתוכן. אם את בחורה שמנמנה (שלום לכמה מקוראותיי האהובות ביותר), אין ספק ששערותייך סמרו עכשיו למשמע ה"כוחרצון", שכל מיני נשמות טובות תמיד אמרו לך שאם רק יהיה לך קצת יותר ממנו, יהיו חייך רזים, בריאים ונעימים כהבל פה של חד קרן. עבורי, הספר הזה הצליח להוציא את העוקץ מהכוחרצון המעצבן ולגרום לי לחשוב עליו לראשונה במונחים קצת יותר ידידותיים.

הספר עוסק בכל מיני התמודדויות של כוח רצון, ומלכתחילה מתייחס אליהן כאילו היו אותה התמודדות ממש – ולכן הוא התחבב עליי מיד. כי אנשים שמנים (וסליחה שאני נשארת עם הדוגמה הזאת) מורגלים להיות החריגים היחידים בעולם של בעלי משמעת עצמית למופת; לזכות ביחס המגיע לרכיכה חסרת עמוד שדרה שלא ראויה לבוא בקהל בני האדם. ואילו הספר הזה מכניס עוד רכיכות רופסות רבות לאותה הסירה: המעשנים, הדחיינים הכרוניים, חולי השופינג, חולי השליטה, הנרקומנים, המהמרים, האלכוהוליסטים, ואפילו האנשים שמוכרחים לבדוק פייסבוק כל רבע שעה (מי אלה? לא שמעתי עליהם בחיים) – או בקיצור, כל המכורים באשר הם. כולכם, טוענת מחברת הספר, אינכם אלא דגמים שונים של אותה סחבה עלובה שנכנעת יום אחרי יום לדחפים הפרימיטיביים שלה. אבל – היא מסייגת, לפני שנסגור את הספר בחבטה ונלך לנשנש משהו מנחם או לבדוק פייסבוק (הכי טוב: שניהם יחד) – החדשות הטובות הן שזה בסדר. זה טבעי, ואין צורך לכעוס על עצמכם כל כך, וחשוב מזה: אפשר לתרגל את המיומנות הזו ולהשתפר בה.

המסר הזה, שאולי מריח לכם מיד כמו מיץ נבט חיטה, דווקא מוגש בספר הזה בגובה העיניים, לא בראייה רוחניקית אלא מזווית מדעית ומעניינת. קרי, לא תמצאו בו את ניג'וסי "קחי את עצמך בידיים" ו"זה רק עניין של החלטה" ששמעתם תמיד מאנשים שהם ללא ספק הרבה יותר טובים, מוכשרים וגבוהים מכם; ולעומת זאת תמצאו הסברים משעשעים על הסיבות הביולוגיות לעליבותנו – כלומר, איך המוח ההזוי שלנו שם לנו רגל כל הזמן. מקדמת דנא, מתברר, מתנהלים במוחנו מאבקים בין הדחפים האבולוציוניים לבין הקליפה הקדם-מצחית, והם שעומדים בדרכנו להיות האני האמיתי שלנו: האדם הצנום, הספורטיבי, שסולד מסוכר לבן, הולך לישון בזמן, תמיד עומד במועדי הגשה ולעולם אינו חורג מתקציב הקניות החודשי. מצאה חן בעיניי מאוד ההתייחסות לכשלים של כוח רצון כאל הרגלים מוחיים שמרבית בני האדם מתקשים להתגבר עליהם, ובצדק – ולא כאל אופי מחורבן שהוא נחלתם של עלובי נפש בלבד.

כל פרק מסביר נדבך אחר של הנושא הזה בפשטות ובעזרת שלל ניסויים חמודים שהגו מדענים סדיסטיים במשך השנים – למשל, ניסוי שבו שוחחו עם אנשים על מוות לפני הקניות בסופר (הפתעה: הם קנו המון אחר כך), או ניסוי שבו הציעו לבני ארבע בחירה בין מרשמלו אחד עכשיו לבין שניים מאוחר יותר (אין הפתעה: הם ניסו לרמות).

יש כאן גם לא מעט פתרונות פרקטיים ותרגילים שאמורים לשפר את אותן מיומנויות נשגבות שאין לכם, כמו ריכוז, התמודדות עם לחצים וכמובן, כוחרצון. ניסיתי חלק מהתרגילים על עצמי תוך כדי קריאת הספר, אני משתדלת להמשיך איתם גם אחרי שסיימתי, ואני יכולה לדווח שהם לא רעים בכלל – בינתיים בעיקר בהתמודדויות נקודתיות, פה ושם. לא יודעת אם מכאן תצמח הישועה, אבל זה היה מעניין מאוד כחומר העשרה, וגם נסך בי אופטימיות, שזה תמיד כיף.

כותרת הפוסט הזה לקוחה מהתרגום לעברית, שיוצא בקרוב בהוצאת הכורסא (תרגמה: סיגל גפן). עריכת הלשון, כאמור, היא שלי, ואני מפצירה בכם: אם קראתם את התרגום ומצאתם טעויות, אל תהססו לסתום את הפה ולהמשיך הלאה כאילו לא ראיתם כלום. ולמלשינים אל תהי תקווה.


תגובות

הגוף שלכם נועד לעמוד בפני עוגת גבינה — 6 תגובות

  1. את כל כך נפלאה! עכשיו אני מבינה למה לא היית אתמול בפייסבוק יום שלם! ועוד חסמת את הגישה אלייך בג׳מיל. לגמרי כוחרצון. הידד!

    • פחחחחח, לא הייתי אתמול בפייסבוק ובג'ימייל יום שלם כי הייתי מחוץ לבית. לא כוחרצון ולא נעליים :-)

  2. חיבבתי. וד"א, אני חושבת שלכל אדם יש אישיו עם כוחרצון ולא רק למכורים ושות. אני ספציפית יכולה לחשוב על מישהי גבעולית, דייקנית ומסודרת, אבל כשהיא כועסת אין לה שום יכולת לשלוט במה שהיא אומרת וגם זה אישיו של כוח רצון. אצל המכורים למיניהם זה פשוט יותר בולט ויזואלית. ואם נלך על פסיכולוגיה בגרוש, אני חושבת שזו הסיבה שהם נענשים חברתית על כך. הפוסל- במומו פוסל

  3. "לא קראו בהם" "לפני שנסגור את הספר בחבטה ונלך לבדוק בפייסבוק" חחח! הורסת !
    אני קוראת עכשיו את "קיצור תולדות האנושות" ומוסבר שם מאוד יפה איך האדם התפתח משך מליוני שנים (בחיי) כ "אדם קדמון", ולכן הגוף והנפש שלנו מותאמים לתקופה ההיא, ולא למה שקרה בכמה אלפי שנים האחרונות…

    • כן, בדיוק זה מה שעושה את כל הבעיות, המוח הקדמוני הזה :-) ותודה על התגובה, כפרוש!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים