Super-size me again

ע' וח' מגלים את אמריקה. פרק 2

את ימינו הראשונים בארצות הברית בילינו באזור בולטימור, אצל משפחתו של ע', שביקשה להעניק לנו טעימה ממה שיש לעיר נמל אמריקאית היסטורית להציע. "היסטורית" במונחים אמריקאיים הוא מושג יחסי, כמובן, שכן ארצם של בני החורין ומולדתם של האמיצים מביטה אחורה כמה מאות שנים בלבד, אל כריסטופר קולומבוס, המייפלאואר והמסיבה ההיא בבוסטון (כמובן, אני מתעלמת מההיסטוריה של אדומי העור שישבו שם קודם לכן. היי, אם האמריקאים עשו את זה, גם לי מותר). באופן טבעי אומה כה צעירה עלולה לסבול מתסביך נחיתות לעומת מדינות אירופה, למשל, שם כל שירותים ציבוריים היו פעם מבצר ויזיגותי, או מינימום בית-קיץ של איזה קיסר; ואפילו נחיתות לעומתנו כאן במזרח התיכון, היושבים על אדמה עתיקה ושותים מי אגם שהצלוב התהלך עליו לפני אלפיים שנה (זה כנראה מסביר למה יש להם ריח של רגליים). אולי לכן האמריקאים ממהרים לאמץ בגאווה כל פיסת קרקע הקשורה בתולדות אומתם, והשלטים מסביב לאתרים אלו מספרים במילים נמלצות את סיפור חשיבותם ההיסטורית.

אחד המקומות האלה הוא מבצר מק-הנרי בנמל בולטימור, שם טיילנו בוקר אחד. הדגל זרוע הכוכבים המתנוסס על המבצר ברוח לצלילי חמת חלילים הוא-הוא, לטענת השילוט, אותו דגל עתיק ששימש השראה לכתיבת ההמנון האמריקאי, אי-אז בשחר ימיה של האומה, בזמני קדם של ההיסטוריה, במאה ה… 19.

Fort McHenry

Fort McHenry

למרבה המזל אני חובבת היסטוריה, וקל להרשים אותי בתחום זה אפילו כשמדובר באמריקאים שזה-מקרוב-באו. אז השתעשענו לנו בין התותחים במבצר והכל, אבל לאחר בוקר שלם בטעם של היסטוריה נזכרתי שבעצם אדם שטחי אני, וסיפרתי למארחינו עד כמה אני רעבה לקצת שופינג בריא, כי סיפרו לי שבאמריקה יש בגדים בזול לכולם, ללא הבדלי דת, גזע, מין וישבן. כך נלקחנו לקניות במקומות שמארחינו הבטיחו שגם יציעו ביגוד בשפע וגם יתאימו למגבלות התקציב שלנו, וטבילת האש הייתה ב-T.J. Maxx. חנות הכלבו העצומה הזו, שבה התרוצצתי כילדה בחנות ממתקים (אבל זה נושא לפרק אחר), הייתה לא מאוד גדולה בהשוואה לאלה שבאו אחריה, כמו Target, וכמובן, קודש הקודשים, וול-מארט.

איך אוכל להסביר את מה שקרה במקומות האלה? ציפיותיי הגדולות מהמעצמה האמריקאית התגשמו, ובעיקר בוול-מארט, שם חשתי שבאמת הגעתי הביתה. הזכרים שבין הקוראים וגם קוראות רזות במיוחד יתקשו אולי להזדהות עם ההתפעמות שאחזה בי נוכח האפשרות לקחת איתי לתאי המדידה עשרות בגדים, כל סוג של בגדים, שעל כולם מודפסת המידה שלי (אבל בכמה מחזורים, כי המכשפות בתאי המדידה מרשות רק שישה בכל פעם). הגעתי למצב כזה שהדרך היחידה לבחור מה לקנות מתוך המגוון העצום של בגדים שאני יכולה לקנות, הייתה, ובכן – פשוט לבחור מביניהם את היפה ביותר. מהפכני!

במרחביו הממוזגים של גן העדן הקרוי וול-מארט גילינו גם שהאמריקאים לוקחים ברצינות רבה את הבגדים שלהם, ואינם חוסכים במאמצים לענות על צרכיו של כל צרכן וצרכן. סוגי הג'ינס הרבים, למשל, נהנים מהתייחסות אקדמית ממש, ומלווים בהסברים מאוירים על אופי גזרתם, היכן היא צרה והיכן מתרחבת ולמי בדיוק היא מתאימה. הנעליים מגיעות לא רק במידות האורך המקובלות, אלא גם במידות רוחב, כך שהצרכן יכול לבחור את הפריט המתאים לו ביותר, ואינו נאלץ להתפשר ולקנות משהו דומה, בערך, כמעט או קרוב למוצר שהוא מעוניין בו. מהפכני!

וכל הנס הזה מתרחש לא בתוך גטו למידות גדולות, אפילו לא תמיד בחנות בגדים לשמה – אלא במחלקת הביגוד בתוך הסופרמרקט הקרוב למקום מגוריך. כלומר, כל עוד מקום מגוריך הוא בארצות הברית. ממזרים בני מזל שכמותם! לא זו בלבד שמוצע להם שפע נפלא כל כך, הם אפילו יכולים להרשות אותו לעצמם, כי הכל זול כל כך. אני חושדת שאם הייתי חיה באמריקה הייתי קונה חזייה כל שבוע. למעשה, כשהייתי באמריקה קניתי שתיים כל שבוע, כולל אחת בלתי נשכחת בהדפס מנומר. בלתי נשכח היה גם מבט הזעזוע על פניו של ע' למראה הרכישה החדשה של הפרחה שאיתו, וכשהוא תמה חלושות "אבל למה??", עניתי בכנות גמורה: "כי אני יכולה!".

האקסטזה הזו חזרה על עצמה בעוד כמה וכמה מקומות ברחבי אמריקה, ולקראת סוף הטיול אף גיליתי את הפלא המכונה "אאוטלט", מקום שביליתי בו יום שכפות רגליי לא ישכחו במהרה. ע' היה שם איתי בחלק מהמקומות, אבל אף על פי שרכש לא מעט בגדים לעצמו, נראה שלא חש התעלות דומה לזו הכמעט-דתית שחוויתי אני בהיכלי הקניות. למרבה המזל הוא יכול היה להשתתף בהילולה בחנויות מסוג אחר, למשל חנויות לציוד מטיילים, שם נבר בהיצע הרחב וחשף עבור שנינו מציאות שלא ייאמנו*, או בחנויות האלכוהול, שם נחו בערימות על המדפים, כאילו מדובר בעניין של מה בכך, משקאות משובחים במחיר לא גבוה בהרבה מדיאט קולה בקיוסק בתל אביב. כל אלה הם, למרבה הצער, רק הדברים הקטנים שיכולנו לסחוב איתנו ארצה. אילו יכולנו, היינו מביאים איתנו לכאן גם מכונית חמודה (שמחירה כמה אלפי דולרים בלבד), אבל חששנו שהפגוש יבלוט קצת החוצה מהמזוודה ויעמיד אותנו במצב לא כל כך נעים במכס.

למה, למה הכול קשה כל כך בישראל, אפילו במה שאמור להיות אחד ההיבטים המוצלחים יותר של החיים – שופינג? מאז שובנו הביתה התמכרנו ע' ואני למזוכיזם מסוג חדש: אנחנו מוצאים תירוץ כלשהו לטייל ברחוב, ואז נכנסים לחנויות רק כדי לחפש מוצרים זהים לאלו שרכשנו בארצות הברית, ולדווח זה לזה עד כמה הם יקרים יותר בישראל (לפעמים במאות אחוזים). נשמע מוזר? אני מאשימה בזה את הג'ט לג.


* תרמיל מסעות של גרגורי ב-40 דולר. אני כותבת את זה עבורך, ע`, ובתקווה שיהיה קורא צדיק בסדום שיבין את גודל המציאה.


תגובות

Super-size me again — 2 תגובות

  1. ע' צודק זה מחיר מופלא.
    תודה, הבנתי אני צריכה לטוס לארה"ב כיד למצוא בגדים במידות נורמאליות.
    ואני רק רוצה לציין, שגם בהולנד יש מספיק מקום למקרה הצורך.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים