סקראבס

רק הערה על חידוש מעניין שקיים מי יודע כמה זמן, ואני התוודעתי אליו רק עכשיו.

הלכתי במצוות הרופא לבצע צילום רנטגן בברך. אחרי שיעור התעמלות מעייף וקצת משפיל שהעבירה אותי הטכנאית שם – עכשיו עם הפנים למטה, עכשיו על הצד, עכשיו תעמדי עמידת כלב בהטיה קדימה, עכשיו תקפצי מעלה-מטה בדלגית בעודי זורקת לך בוטנים, נשבעת לך שאני מצלמת את הברך תוך כדי – התיישבתי לחכות לצילום. מעטפת נייר חומה ענקית כזאת עם מדבקות של קופת חולים, ובתוכה כמה שקפים כחלחלים כאלה, כן? אה, לא? בידי ניתנה רק שקית זעירה ובתוכה דיסק.

נכנסתי הביתה, עברתי לבגדים נוחים ונעלי בית רכות, הכנתי כוס תה צמחים מהבילה, עמעמתי את האורות, התיישבתי מול המחשב והכנסתי את הדיסק לכונן. בתוך דקה הופיעו על המסך – בהקרנת בכורה ביתית – תמונותיה של הברך שלי. מכמה זוויות שונות (באחד הצילומים נקלטה צלליתו של בוטן בצד). מדהים. ההמצאות של החבר'לאך המודרניים האלה, שככה יהיה לי טוב.

חבל רק שמהרופאים נשללה אחת מהנאותיהם הגדולות – לשלוף את הצילום מהמעטפה בתנועה דרמטית מרשימה, להחזיק אותו כנגד האור, לקמט את מצחם ולומר "המממממ".


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים