לא הבטחתי לך

אז יצאתי לדרך, והחיפוש מתחיל, כמובן, מול המסך.

פעם כדי למצוא דירה היה צריך לדפדף ללוח הדירות באחד העיתונים הגדולים. הביקוש היה (כך אומרים) נמוך יותר, הקצב היה אטי יותר והמודעות היו לאקוניות יותר ומלאות קיצורים משעשעים כמו ק"ק וק"ג* – מפאת קוצר היריעה והעובדה שהפרסום היה כרוך בתשלום.

הלוחות הוותיקים עדיין בשטח, אבל ההתרחשות האמיתית כיום היא בלוחות מקוונים דוגמת הומלס או יד 2. אלה נבדלים מקודמיהם בעיקר בהתעדכנות המהירה – מי לא שמע סיפורים מסמרי שיער על מקש הרענון, שהוא שעושה את ההבדל בין דייר חדש מרוצה לטמבל ששכח לרפרש; אבל מה שמעניין יותר הוא שכעת יכולים שותפים ובעלי דירות לכתוב כאוות נפשם חינם אין כסף (בדרך כלל), והם בהחלט מנצלים את רוחב היריעה החדש כדי לפרסם מודעות מפורטות וברורות יותר מבעבר ­– אבל באותה הזדמנות, למרבה הצער, גם נותנים דרור לפייטן שבהם, ובעיקר מאמצים שפה חלקלקה ופתיינית במיוחד כדי לתאר את הדירה שהם מציעים [במאמר מוסגר עליי לתהות – למה?? הלוא הביקוש כה גדול שאנחנו נזרום בהמונינו לכיוונכם גם אם תכתבו רק "התפנה חדר בתל אביב"].

וכך מחפשת הדירה התמימה, להלן אני, נדרשת לחדד חושים ולרכוש בקיאות בז'רגון המודעות הזה, מחשש לאובדן דרך ביער דברי הכיבושין.

כי אין דרך קלה לומר זאת: מפרסמי המודעות שקרנים.

המילה שהיא כנראה הנפוצה ביותר בהקשר של חיפוש דירה (טוב, ושל אבקות כביסה) היא מקסימה. אז נכון, אפשר שהדירה המוצעת באמת חיננית ומשובבת נפש, אבל כדאי גם לזכור שהמילה "מקסימה" היא סוג של ברירת מחדל בלוחות השכירות, ורצוי מאוד להנמיך ציפיות לקראת הביקור בדירה עצמה: המציאות תגלה שהמילה משמשת גם במקרה של חצי-חדר מתקלף, רקוב וחף מרהיטים המשקיף ממרומי הקומה הראשונה על המזבלה העירונית.

לפי אותו עיקרון, אין סיבה להניח שהדירה שסימנתם בהתלהבות תתגלה, כמובטח, כמרווחת – אתם עלולים למצוא שהדרך היחידה לנוע מעברו האחד של חדרכם החדש לעברו האחר היא להיצמד לקיר (וגם זה רק אם מכניסים את הבטן). הוא הדין באשר למאווררת (קיטון טחוב בקומה מינוס 2 שמשב הרוח היחידי שהוא נהנה ממנו הוא זה הנכנס מחור המנעול); מוארת (בלילות ירח מלא חודר קצת אור מבעד לתריס בשירותים); שקטה (ביום כיפור ובערב יום השואה); או משופצת (ב-92' הוחלפו שני בתי נורה בחדר האמבטיה). אלה פשוט מילים שהמקלדת של מציעי הדירות פולטת אל המודעה בלוח כמעט אוטומטית, ולעתים בלוויית שלושה-ארבעה!! סימני!!! קריאה!!!! ופיסוק, מוזר, באופן – כללי,..;.! (אבל על כך בפעם אחרת).

נושא נוסף שמתגלה כגמיש מאוד הוא מיקום הדירה. אפשר לעצום עין נוכח אי דיוקים קלים של מפרסמי המודעות בתפיסת המרחב התל אביבי ("קרוב להכול!!!" – נכון, אבל רק אם התכוונתם שמהמרפסת ממול אפשר לראות מה צבע התחתונים שלי), וכן נוכח השימוש היצירתי במילה מתחם (לא, אם נפתח סניף של ארומה ליד חנות חומרי הבניין בשכונתכם זה עדיין לא "מתחם בילויים מתפתח"). אבל כדאי להיות ערניים גם לאפשרות שאי הדיוקים יתגלו כישראבלוף מאכזב מאוד. אם יצאתם בדילוגים עליזים ובנעלי קיפי אל עבר הדירה המובטחת על גבול תל אביב או חמש דקות מעזריאלי, אל תתפלאו אם שעה וחצי מאוחר יותר עדיין תשתרכו נקועי-קרסוליים בפאתי רמת גן בואכה קריית גת בדרך לדירת חלומותיכם. ואם טיפסתם עד הקומה הרביעית (בלי מעלית) ולא הבנתם לאן נעלם הנוף מרהיב לפארק ירוק שהמודעה המתיקה לכם, זה כנראה כי שכחו לציין שהנוף בוטל כשהוקם מול הבניין הסניף המרכזי המרהיב (ורב-הקומות) של אחד הבנקים הגדולים. טוב, לפחות היה משהו בהבטחה ל"ירוק".


* קירות קורסים וקִני ג'וקים. סתם, קומת קרקע וקומה ג'.


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים