שכנים שכנים

מחשבה קצרה על דירות מחולקות. כידוע למכריי, דירת היחיד שלי איננה דירת יחיד של ממש – היא חלק ממפלצת ארבע-ראשית, אותה תופעה תל-אביבית המהלכת אימים על מחפשי הדירות, היא הדירה המחולקת: דירה אחת גדולה שהפכה לכמה דירות יחיד קטנטנות. אלה בדרך כלל חולקות ביניהן כניסה אחת ומסדרון קטן ובלתי נסבל שמריח כמו כרובית (משום שהוא נמצא במרכז השטח שפעם היה דירה אחת, ולא מגיע אליו כל חמצן). פיצולה של דירה אחת לכמה דירות קטנות מטרתו, כמובן, הומניטרית: לספק דיור לכמה שיותר אנשים לאור מצוקת השכירות בתל אביב. לא, נו, מטרתו לשלשל לכיסם של בעלי הדירה עוד יותר כסף: למה שכמה אנשים ישלמו סכומים סבירים על חדרים בתוך דירה אחת, אם אפשר לגבות מכל אחד מהם כסף על דירת חדר משלו?

המבנה של הדירה שלי מעט שונה: השטח המשותף שאותו חולקים אנו, הדיירים, כולל מטבח וחדר כביסה. עם זאת אין במטבח שטח לשבת בו, אלא רק לאחסן או לבשל; לכל אחד מהדיירים שירותים ומקלחת פרטיים בחדר שלו; ואנחנו נפגשים לעתים רחוקות, לא מחליפים יותר מכמה מילות נימוס ולא ממש מתקשרים זה עם זה ליותר מהשאלת פטיש או שמן זית. אם כך, מהם יחסי הדיירוּת המוזרים הללו בינינו? האם אנו באמת שותפים, או שמא רק שכנים? שוּתָפְנִים? לטעמי השירותים והמקלחת האישיים הם-הם הגדרת הפרטיות שלי, ולכן אני תמיד מדברת על ביתי כעל "דירת חדר". דירת חדר שהבישול והכביסה מתנהלים במקרה מחוצה לה… כנראה רק תל אביב יכולה להוליד יצור כלאיים שכזה, אני נאנחת לעצמי ומתבוננת בדירתי אשר אהבתי.

להנאת הקוראים, לפוסט זה מצורף מתכון לפרה חולבת.

המצרכים:

1 דירה בינונית עד גדולה
גבס
כיורים, אסלות, ברזים וחיבורי גז חדשים
סו-שף (שיפוצניק)

אופן ההכנה:

מעבירים את סבא/סבתא לבית אבות ומשתלטים על הדירה הישנה שלהם בלב תל אביב. מרדדים את פני השטח, בוזקים אבק בנדיבות ובוצעים לשלושה-ארבעה חלקים באופן שרירותי (להשתדל שבכל חלק יהיה חלון, אבל לא הכרחי). יוצקים את הגבס ויוצרים קירות חדשים בין חלקי הדירה, מערבבים את שאר המצרכים ומפזרים למעלה תאוות בצע למכביר. להגיש חם לכל המרבה במחיר.


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים