לאחרונה חגגנו יום הולדת שנה לילדה. גורת האדם נהפכת מיום ליום לבן אדם אמיתי – זעיר, אמנם – שמתקשר איתנו ומתהלך בגובה הברכיים שלנו. מוזר לחשוב כמה מהר חלפה השנה הזאת; הייתי מצפה שהזמן יחלוף לאט יותר כאשר ערים כל … המשך
חוה
ממרומי שמונת החודשים שחלפו מאז נולדה הבת שלי, התחלתי לחשוב על הרגע שבו הופכים להורים כעל יציאה למסע בארץ לא נודעת עם כרטיס בכיוון אחד. שמעתם על הארץ הזאת לא מעט, אולי ראיתם תמונות שאחרים צילמו בה ואפילו קראתם עליה … המשך
כל כך הרבה זמן לא כתבתי, ודווקא בשנה משמעותית כל כך – השנה שבה הפכנו, בן זוגי ואני, להורים. החיים התהפכו, הכול השתנה, וגם שבעה חודשים אחרי בוא התינוקת אני עדיין רק מתחילה להבין מה קורה לי, לנו, ועדיין תוהה, … המשך
אדריאן מוֹל ואני נפגשנו לראשונה כשהוא היה בן 13 ושלושה רבעים ואני בת עשר. הוא היה אנגלי, אני גרתי בפתח תקווה. הוא חלם על אופני מרוץ, אני על בית אחוזה לברביות. הוא החביא מגזינים גסים מתחת למזרן, אני הייתי מנויה … המשך
9.2.13 סבתא שלי, רחל לוסטיג, הלכה לעולמה שלשום, בגיל 89 וחודשיים, בבית החולים, מחוסרת הכרה ומחוברת למכשירים. אבל המצב הזה לא אפיין את מרבית שנות החיים שלה. גם התמונה כאן לא מאפיינת אותה, כי היא צולמה במטבח ביתה, וסבתא שלי … המשך
כאילו לא די בספר העזרה העצמית שהמלצתי עליו כאן, הנה השבוע שברתי עוד שיא, ועכשיו אני יכולה להוסיף לרזומה הקריאה המפואר שלי גם אוטוביוגרפיה. ועוד באנגלית! עד כדי כך אני אשת העולם הגדול. טוב, בערך. כלומר, לא סיפור חייו של נלסון … המשך
מי היה מאמין שיבוא יום שבו אמליץ על ספר עזרה עצמית. או אקרא אחד. הרי ספרי ההדרכה למיניהם, נטולי העלילה ונטולי השמחה, הם השיעמום בהתגלמותו. הם התרופה לנדודי שינה. הם הספרים היחידים על המדפים שלי שנשארים נקיים ונראים כאילו לא … המשך
(או: איך למדתי להפסיק לדאוג ולהזליף את הגנאש) כבר כתבתי לא אחת על חיבתי לממתקים וגם על ניסיונותיי במטבח, אבל אולי הייתי צריכה להבהיר שאני לא לוקחת את עצמי ברצינות. אמנם שלחתי ידי (ושיניי) באיזה תופין פה ושם, וייתכן שאף … המשך
גניבתו של הטלפון הסלולרי שלי: סיכום האירוע, בליווי כמה קללות מוצלחות מיידיש שמצאתי באינטרנטים ואני מתכוונת להכניס לשימוש יומיומי לגנב הזריז ששלשום הצליח לשלוח ידיים לתיק שלי במרכזית חוף הכרמל בחיפה, ואתמול ודאי קנה לעצמו משהו יפה מהכסף שהרוויח על … המשך
09:22 תחנת הרכבת חוף הכרמל, רציף 2, חום שלוציפר היה מתגאה בו, לחות 80%. כריזה: "רכבת ישירה לתל אביב ובאר שבע תצא מרציף מס' 2. הרכבת תעצור בתחנות…". הצצה לעבר האופק. אין סימן לרכבת. 09:33 רכבת נעצרת ליד הרציף, הדלתות … המשך