פלפל אנגלי

אדריאן מוֹל ואני נפגשנו לראשונה כשהוא היה בן 13 ושלושה רבעים ואני בת עשר. הוא היה אנגלי, אני גרתי בפתח תקווה. הוא חלם על אופני מרוץ, אני על בית אחוזה לברביות. הוא החביא מגזינים גסים מתחת למזרן, אני הייתי מנויה ל"עניין חדש". הוא העריץ את משפחת המלוכה, אני ידעתי שהטובים מצביעים "רצ". כל זה לא הפריע לי לחבב אותו מיד ולקרוא שוב ושוב את היומן הסודי שלו לאורך השנים, אלוהים יודעת כמה פעמים. אחרי הכול גם אני, כמוהו, ניהלתי יומן סודי, ועל סף גיל ההתבגרות כבר ידעתי שצפויות לי שנים ארוכות שבהן איש לא יבין אותי ואת עומק ייסוריי – ממש כמו שקרה לו.

יומנו הסודי של אדריאן מול, בהוצאת זמורה ביתן. מאנגלית: מאיר אגסי

ספרה של סו טאונסנד לא תמיד היה ברור לקוראת הישראלית בת העשר. אדריאן אכל המון מאכלים משונים, חגג חגים אחרים, הזכיר אישי ציבור שלא הכרתי וצחק מבדיחות שלא הבנתי. אבל התעלומה הגדולה ביותר לא הייתה קשורה לתרבות הבריטית אלא דווקא לתקציר בגב הספר המתורגם, שסיפר על מעלליו של אדריאן – לרבות מעללים שלא היה להם כל זכר בספר עצמו, ולא משנה כמה פעמים קראתי אותו ובת כמה הייתי. התעלומה הזו, שהטרידה אותי שנים, באה על פתרונה רק השבוע.

אבל נחזור רגע ליום אחד באמצע שנות העשרים לחיי, בלונדון. ביקור בחנות ספרים מקומית גילה לי אז שאדריאן מול הפרטי שלי הוא למעשה גיבור תרבות בריטי מפורסם, ושהיומן שקראתי בשקיקה אינו אלא הראשון בסדרת יומנים פופולרית מאוד שממשיכה להיכתב. כהלומת רעם ניצבתי בחנות, נקרעת בין סקרנות לחשש, ובשוך ההתחבטויות קיבלתי החלטה: ספרי ההמשך יישארו בחנות. עבורי אדריאן יישאר בן 13 ושלושה רבעים, ודובר עברית.

עוד עשר שנים חלפו, והנה בחודש שעבר הזדמנה לי פגישה נוספת עם חברי המחוצ'קן משכבר הימים – ושוב בממלכה המאוחדת. בחנות ספרים מקומית בעיירונת קטנה בסקוטלנד ניגשתי אני, הישראלית באמצע שנות השלושים לחייה, אל הדלפק, ושאלתי בביישנות אם אולי יש כאן איזה ספר על אחד, אדריאן. לשמע השאלה אורו עיניה של המוכרת, בת גילי, והיא ניגשה ללא היסוס למדף שאכלס את סדרת ספריה הפופולריים של סו טאונסנד. הישראלית בת השלושים ומשהו נתקפה אז התחבטויות חוזרות, אבל החליטה שהפעם תתגבר על מורך הלב ותיקח איתה הביתה אחת ולתמיד את אדריאן מול בשפת המקור. ברגע האחרון אפילו מצאה עוז בנפשה לרכוש גם את הספר השני בסדרה, אחד מאלה שלא קראה מעולם.

The Growing Pains of Adrian Mole, Penguin Books

בשובנו הביתה מסקוטלנד ניגשתי בחרדת קודש לקרוא את שני הספרים. הראשון היה משימה קלה: ליהנות מחדש מעלילות אדריאן, והפעם בשפת אמו. קראתי בשקיקה, וככל שהוספתי לקרוא התגלה לי לשמחתי – בעיניה הבוגרות של עורכת לשון – שהתרגום העברי של שנות ילדותי, מאת מאיר אגסי, היה פשוט מצוין. כל משפט בספר האנגלי החדש שלי הזכיר לי את מקבילו העברי מפעם, שידעתי כמעט בעל-פה, ובילינו כמה שעות טובות יחד.

אבל, אוי, הספר השני.

סיימתי אותו אתמול. איידי שלי כבר היה בן 15 בספר הזה. צרותיו עדיין היו מצחיקות וחמודות, רשומותיו ביומן עדיין היו שנונות וכיפיות. למעשה זה היה המשך ישיר של היומן הקודם, ממש מאותה רשומה שבה הוא נגמר עבורי אי-אז בגיל עשר. כעת נפתחו לפניי עלילות חדשות לגמרי – גם אלה המסתוריות שהוזכרו בגב הספר העברי (לתשומת לב ההוצאה לאור: מי מפרסם תקציר הכולל פרטים מעלילת ספר ההמשך? ואז מוסיף חטא על פשע ולא מתרגם את ספר ההמשך?).

ובכל זאת, זה כבר לא היה אותו דבר. זה אף פעם לא אותו דבר, לפגוש בגיל 34 מישהו, או משהו, שהכרת בגיל עשר. זה כמו לבקר כמבוגרת בגן השעשועים האהוב עלייך ולגלות שהמגלשה המפחידה ביותר בעולם כולו אינה אלא צינור פח באורך מטר וחצי שאת כבר לא נכנסת בו. ואני לא יכולה שלא לחוש מידה מסוימת של חרטה על שקראתי את הספר.

המהדורה שקניתי בסקוטלנד חוגגת 30 שנה לפרסומם של ספרי אדריאן מוֹל, גיבור התרבות של בריטניה. מלבד ספרי ההמשך הרבים המתעדים את קורותיו לאורך שנים, מונצחת דמותו של המפסידן החביב גם בשלוש סדרות טלוויזיה, בתסכיתי רדיו, במשחקי מחשב ובמחזות ברחבי העולם. ממקום שבתי בישראל מונחים לפניי כל אלה ועוד – עולם שלם של אדריאן, במרחק שליפת כרטיס אשראי. ושוב הסקרנות יוצאת לריקוד פתייני סביב השכל הישר, שאומר לי בבירור שממש לא כדאי לי לקרוא שום ספר על אדריאן בגיל העמידה הסובל מבעיות בפרוסטטה (בחיי. קראתי את תקציר הספר). אני יודעת שהוא יהיה מצחיק, אני יודעת שהוא יהיה כתוב בכישרון, אבל אני גם יודעת שכל ביקור נוסף בגן השעשועים הישן צופן בחובו אכזבה חדשה. ולא הייתי רוצה לעשות את זה לחוה בת העשר.

לאלה מכם שלא קשורים בעבותות ילדות לספר הזה, "יומנו הסודי של אדריאן מול", בכל שפה שתבחרו, הוא המלצה חמה ממני. הוא יהיה מצחיק ונהדר לקוראים בכל גיל. אבל אם אתם ממשיכים לספרים הבאים ומגלים שלאדריאן של גיל העמידה כבר יש סמארטפון, או שהוא – רחמנא ליצלן – זרק את היומנים הישנים ופתח בלוג, עשו טובה ואל תספרו לי על זה.


תגובות

פלפל אנגלי — 18 תגובות

  1. איכשהו המילה "הורקרוקס" עולה במוחי. ארורה תהיי ג'יי קיי רולינג! ;-)

  2. חווה יקרה, נהניתי לקרוא על אף שלא פגשתי את אדריאן מימיי…אין ספק שמפגש עם גיבורי ילדותנו בגיל 34 (כמוני כמוך) הוא שונה ואף מקלקל. חוויה דומה חויתי כשקראתי שוב את תום סוייר, גיבור ילדותי, ולא התרגשתי, אפילו כשהוא אבד במערה עם בקי.

    • תודה, חלי. אגב, לי ולך התמזל מזלנו כנשים בוגרות למצוא סביבה תומכת לאנשים שגיבור ילדותם הוא מישהו מתוך ספר. זה לא מובן מאליו…

  3. וואו ! מעניין שאני לא נתקלתי בספר. גבורי הילדות שלי היו הילדים הבריטים החביבים מתוך ספריו של ארתור רנסום, שם צוינו על הכריכה שמות כל ספרי הסדרה. לשווא חפשתי מדי שנה בשבוע הספר את שני הספרים המסתוריים החסרים בספרייה, עד שבהתכתבות עם המוציא לאור התגלתה לי האמת המרה שהספרים לא תורגמו. כל זה היה טרם עידן האינטרנט, אמזון או יכולתי לקרוא באנגלית. לפני כמה שנים דני קנה לי בהפתעה את אחד הספרים באנגלית אך לצערי, כמו שציינת, המגלשה קצת קטנה עלי, והספר עדיין על המדף מאז הפרק הראשון…

    • כן, זו חוויה ממש דומה לשלי… איזה עולם אחר היה כאן לפני האינטרנט :-)

  4. קודם כל – רשימה נהדרת. שנית – אני הולכת להוריד את העותק כאן מהמדף ולקרוא. יש לי גם באנגלית בספריה אבל אף פעם לא הכרתי אותו!! עשית לי חשק.ועוד לשמוע שמאיר אגסי תרגם?

    נהדר ותודה :)

    • יופי, יופי! אני ממש שמחה להעביר את מורשת אדריאן הלאה. מקווה שתחבבי אותו, ושלא יתגלה פתאום שהוא חינני רק לילדות בנות עשר :-) רק זכרי את אזהרת הספוילר ו*אל תקראי את גב הספר*, פן תגלי גם מה קורה בספר הבא.

  5. מעניין לקרוא – ומזל טוב על הבלוג. הוא חדש? הדבר הראשון שחשבתי כשתיארת את ההבדלים בינך לבין אדריאן, הוא שאני גם הערצתי את משפחת המלוכה הבריטית וגם חשבתי שהטובים מצביעים רצ…

    • תודה! לא, לא חדש כלל. פשוט פייסבוק הזכיר לי ביעילותו האופיינית שיש חברים שעוד לא מכירים את הדף העסקי שלי (נטול הפעילות, בינתיים…).

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים